Yehoram Gaon on Amona

In his weekly Erev Shabbat Radio Program, Yehoram Gaon offered this monologue (excerpts in English here):

רק מי שנלחם על אדמתו, רגביה, שדותיה, וקרווניה, קונה אותה באהבתו ובמסירותו, אומר יהורם גאון.

בסופו של סיפור מי שיהיה כאן הם אותם 'פורעי חוק' מעמונה וקטיף.

אני יודע שללא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו. אני יודע כאזרח נאמן שצריך להשמע בלא תנאי לצוויה של הממלכה שמחוקקת את חוקי, שאחרת יש לי ארץ אחרת בה אין דין ואין דיין. אבל, אפילו שכך לא הייתי שותף לכל המראיינים והפרשנים שנזפו ממרום שבתם בכל מתנחל שנקלע לאולפנם, הטיפו לו מוסר אזרחי ובינה ממלכתית של אכיפת חוק, עד שבא לצעוק להם לחברים: הי הלו, מי שמכם? אני לעומתם, הייתי מה זה עצוב, כשראיתי את הנערים הללו נלחמים בכוחות הצבא שלנו ולא הבנתי מי פה נלחם, במי, ולמה. מין הצגת תקשורת שאורגנה מגבוה וגם המתנחלים וגם הצבא היו הלודרים בקרקס העיוועים הזה.

לא הבנתי וגם חשבתי, מה היה קורה לחלוצי חניתה מישובי חומה ומגדל שקמו בעצם ימי מהומות הדמים של 36, 39 ובאזור הררי פרוע רחוק מכל ישוב עברי, וכנגד המימסד של אז שהתנגד לצעדם, הקימו להם את ביתם, והפכו לסמל לגבורה ולהעזה ציונית וחלוצית. מה היה קורה להם לו שמעו, לו ידעו בבית נצחם שממשיכיהם, כן ממשיכיהם של שנת 06 , מפונים על ידי צבא ומשטרה כחול לבן בפקודת המדינה?

מה היה אומר עליהם חנקין שגאל את עמק יזרעאל, עמק זבולון, עמק החולה, עמק חפר. מה היה אומר האיש הזה שכל חייו היו קודש לגאולת אדמות בארץ ישראל? מה הוא היה אומר על ממשיכיו ב 06 כשהם עומדים על הגגות, וכן, אני יודע, זה נורא, זורקים אבנים על צבא ומשטרה, שבאים לפנותם? אתם שמים לב שמשהו השתבש לגמרי בסדר היום הציוני של עם ישראל וארץ ישראל? וזה הולך ומסתבך הולך ומחמיר לכדי התנגשות בלתי נמנעת.

בימית לא נפצע עדיין איש, בגוש קטיף היו נחישות אבל רגישות גם כן, השבוע כבר נפצעו למעלה מ 219 איש שוטרים חיילים ומתנחלים. אז מה יהיה בפעם הבאה? כמה פצועים או הרוגים נצטרך להקיז ולבזבז מדם הארץ הזאת כדי לפנות איזה קרוואן או שניים ממקום אחר, נידח וטרשי בודד ושכוח אל, בו התיישבו נערים כדי להוכיח את אהבתם לארץ ישראל? קוראים להם ובצדק, פורעי חוק. אבל ממש לא בכל הכבוד, אלא בלי כבוד בכלל, פורעי חוק הם גם אלה שיורים טיל לאו לבית הגנגסטר המתחרה והורגים בדרך כמה אנשים, ופורעי חוק זה סוחרי הסמים ורועי הזונות. אז עם כל הכבוד הרע, והרצון הרע, תסכימו איתי שאלו פורעי חוק מעט תמימים עם מוטיבציה אחרת. המלחמה בהם הפעם, מזכירה לי את אותה הפגנה שבה צעקו המפגינים: לחם עבודה. מישהו הציע לאחד המפגינים עבודה, והוא שאל: למה תפסת דווקא אותי? למה דווקא הם בעצם? אתם יודעים כמה חריגות בניה יש בארץ ישראל? למה דווקא הם ולמה דווקא עכשיו? ומי רוצה להוכיח הפעם, מה, ולמי, ולמה דווקא על גבם?

אני כמו הלל הזקן כורך במצה הזו לא רק את המימסד גם את המנהיגות של המתנחלים. למה על גבם של אלה, שנותרו הפעם בודדים במערכה, גם מהמנהיגים שלהם, שאיש מהם לא היה על הגגות הפעם כדי להלהיבם או להסותם?דומה שאין להם מנהיגים יותר חוץ מהאדמה הזאת. והיא המוליכה אותם והמכוונת והכופה את רצונה, והיא ששולחתאותם לרצונה להלחם עליה, והם נענים לה כמו מאהבים לאהובה, באמת גדולה ובלי פשרות. ציונות 06.אני יודע זה לא פופולרי לומר היום מילים טובות על המתנחלים. גם כל הקולגות שלי ברדיו ובטלויזיה מאד מאד כועסים עליהם, אבל מה לעשות שרק מי שנלחם על אדמתו ורגביה עריה ושדותיה ועל כל שעל משעליה על כל קרוואן מקרוואניה קונה אותה באהבתו ומסירותו.

צריך רק לדפדף בקורות הארץ הזאת כדי להבין את מה שהבינו אז כמובן מאליו. שכנינו מכירים את הסוד הזה מאד טוב. מעולם לא אצה להם הדרך, הם קשורים וצמודים רק לאדמה הזאת ולעצי הזית שבה. והם יודעים שככה ורק כך, הם הופכים לאדוניה. כובשים באים והולכים, זו רק הסטוריה. האיש הצמוד לאדמתו הוא קונה את הנצח שלו עליה. הביטו רגע על פורעי החוק הללו ואי אפשר שלא תחשבו על העיר הגדולה, העיר ללא הפסקה, ועם יד על הלב, כמה מאיתנו עוזבים את הבית החם, את החלומות על התעשרות את בתי הקפה את מועדוני הלילה ובכלל את כל המנעמים שהעיר ללא הפסקה מציעה לבאים בשעריה.כמה מאיתנו עוזבים את הבית והולכים להיות עם ארץ ישראל, שלא תהיה לבד? על איזה הר טרשים קרח בקרוואן עם רוח פרצים. כמה מאיתנו מוכנים לכך מרצונם החופשי?נשוב להצגת הטלויזיה : עמונה מול הסוסים, אסור, אסור, אסור שנראה מראות כאלה כמו השבוע. לא נוכל לעמוד בהם, נקרוס מהם, ואפילו עם עוד קרוואן אחד ייושב תחת ההריסות.

עדיין לא שווה התמונה הקשה הזאת שבה מושקע כוח גדול ועצום, שאינו עוצמה כלל, אלא כוח זועם שפירושו במקרה הזה חולשה גדולה. כי בעימות כזה שבו עומדים ילדים וצועקים: ארץ ישראל, הם גם שואלים הזוהי הארץ? הזהו החלום? וסוסים מסתערים, בסדר, אני יודע, כתגובה לאבנים, ואלות מופעלות, כן, בסדר, אני יודע, כתגובה לאבנים. אבל פתאום שונו לנו פני המשטרה והצבא שלנו. הם מתרחקים כמו בחלום רע. הם פתאום אחרים, מנוכרים מהארץ היפה והטובה שאת חייהם הם מחרפים ואת חוקיה הם שומרים, למעננו. מולם אחיהם הצעירים של חיילי סיירות, מתנדבי צנחנים, של קציני חי"ר מובחרים. פתאום אתה מתבלבל ועצוב, עצוב כמו הארץ הזאת שנקרעת לך למול עיניך. מי צריך את זה לעזאזל? איך התעוררנו לתוך החלום הרע הזה, שהטובים בבנינו ובאמת הטובים בבנינו, הם מפירי חוק והם פתאום נגד הארץ? מי הטעה אותם לשם, או יותר נכון מי הטעה אותנו משם?אז בסדר היו סקרים , 60% לא מתעניינים במה שקורה ומאשימים את המתנחלים. 60% אלה - לא מתעניינים בכלום. בסופו של סיפור, מי שכאן יהיה בארץ לאורך ימים ושנים לא יהיו אותם 60% אלא דווקא 'פורעי החוק' מעמונה וקטיף, כי הם נשבעו בברית עולם של עם עולם לארץ הזאת. כל השטויות על התנתקות יהודה מישראל, זה טוב לעתון, למדורי הסטירה. אלה יתנתקו? אלה? אלה לא יתגייסו? כשמדובר באדמתה של ארץ ישראל, שהיא, ורק היא, המנהיגה האמיתית והבלעדית, הם ירוצו לכל משימה להגנתה אפילו מהגג של עמונה ובין הסוסים התוקפים. נכון זה רגע מכונן. רגע שנועד לתחום גבולות להפקר, ובשמם של גבולות סופיים לארץ ישראל גבולות המיושמים לפי הרוב הדמוגרפי. זה משפט מסוכן וחומר למחשבה, שאם הגבולות של ארץ ישראל ייקבעו לפי הרוב הדמוגרפי שבין יהודים לערבים, בעוד 50 שנה ואולי פחות, הגבולות הדמוגרפיים שלנו יצטמצמו לשפת הים בטיילת של תל אביב. לכן לא כדאי גבולות לפי רוב דמוגרפי. צריך לחשוב על משהו יותר יצירתי, שישאיר אותנו כאן, לכמה שנים טובות, גם אחרי שלא נהיה רוב דמוגרפי.כדאי לחשוב טוב טוב כשהממלכה נלחמת באנשי עמונה במי בעצם היא נלחמת והאם הם באמת האויב העיקרי של מדינת ישראל.נזכרתי בעוד משהו שרציתי לומר, שמזל שאין כבר חמאס ובוטלו כל האמנות הדורשות לחפף אותנו מכאן ובהקדם האפשרי, ומזל שטהרן סגרה את הכור האטומי שלה מרצונה. עכשיו אפשר להתפנות סוף סוף לבעיות האמיתיות שלנו ולבסס היטב את מוראה של מלכות