In Your Heart, You Know He's Right

I'm no fan of Rabbi Metzger, but Ben Dror Yemini's critique of AG Mazuz and his Barak-inspired agenda of judicial autocracy, is right on the mark. I am so sorry that Maariv dropped it's English edition.

מצגר, אל תתפטר

בן-דרור ימיני על הבעייתיות שבהחלטת היועץ המשפטי לממשלה בעניין הרב מצגר
14/4/2006

נניח, רק נניח, שנגד הרב יונה מצגר, שזכה לאירוח בבית מלון על חשבון הגורם המזמין, היה מוגש כתב אישום. ונניח גם שכצפוי, לגמרי כצפוי, כפי שיודע מראש אפילו התובע הראשי של מדינת ישראל מני מזוז, בית המשפט היה זורק את התביעה מכל המדרגות ומעניק זיכוי מלא לרב. אם היה השופט היושב בדין שייך לאסכולה הפורמליסטית, הוא היה מוסיף הערות חמורות על עצם הגשת כתב האישום. זה כבר קרה בעבר. אם הוא היה שייך לאסכולה האקטיביסטית, שחושבת ששופטים הם גם שוטרי מוסר, הוא היה מוסיף הערות בלתי מחייבות בעליל על התנהגות פסולה. וגם במקרה כזה, אין שופט במדינה, גם מהאסכולה הצדקנית-מוסרנית, שהיה קובע שיש קלון במעשי הרב. במקרה כזה, הקל והחמור, היה הרב מצגר נשאר בתפקידו. אבל היועץ המשפטי לממשלה קיבל החלטה שכולה אבסורד: דווקא משום שאין ראיות לכתב אישום, העונש יהיה חמור יותר מאשר במצב שבו היה מתנהל הליך שיפוטי. ובמילים אחרות, מזוז בחר במסלול של טריבונל מוסרי, לא עלינו, במקום טריבונל שיפוטי.

במסלול המוסרי מזוז הוא גם התובע וגם השופט, והעונש - של הדחה - נקבע בהליך חדש ומיוחד. אין מסלול כזה בשום מדינת חוק, אבל מה לנו עיסוק בקטנות. חסידי הפיכת המשפט למשמרות הצניעות והמוסר, בנוסח האיראני, מוחאים כפיים בהתלהבות. הג'ינג'י, קרוב לוודאי, ירוץ לבג"ץ. ובג"ץ, שהפך לראש חץ של משמרות הצניעות, יכריז על פסלותו המוסרית של מצגר. מה שקורה לנגד עינינו איננו משפט. זה לינץ, שהרי בתחום המשפט אין חיה ששמה "קלון ללא הרשעה", עד שבא מזוז.אין לי מילה טובה לומר על מצגר. אני פשוט חסיד של הזכות החוקתית העליונה - חזקת החפות. ועם כל הכבוד לכותרות בעיתונים, או לדוחות של היועץ, שהוא תובע ולא שופט, זו לא הדרך הראויה לבירור אשמתו של אדם. וחוץ מזה, בסרט הזה כבר היינו. הוגשו כתבי אישום שבהם חפותו של הנאשם נרמסה מראש ואשמתו היתה ידועה מראש, בעיקר לעיתונאים ולצדקנים ולטרחנים שמציפים את בג"ץ בעתירות סרק. ובהמשך התברר שלא רק שלא כצעקתה, אלא שלא היו דברים מעולם.
רדיפה סלקטיבית

עכשיו נגיע לעיקר: האם איש ציבור, ובוודאי אדם המכהן בכהונה משפטית, שהתארח על חשבון הגורם המארח, רשאי להישאר בתפקידו? אני מסרב להתרגש מהפשע הנורא הזה. ראשית, משום שאם מדובר בטריטוריה המוסרית ולא הפלילית, אז יש עניינים הרבה יותר חמורים - עניינים מתמשכים, כמו מינויי קרובים של שופטים, כמו הופעה של עורכי דין בפני ידידיהם השופטים וכמו עניינים הקשורים בשופטת עדנה ארבל שטויחו, מעשה אמן, על ידי בכירי מערכת המשפט ולא נבדקו עד היום. ולא שמעידה מוסרית אחת מעניקה הכשר למעידה אחרת. אבל אם יש משהו שאמור לעורר את חמתו של כל דורש צדק, להבדיל מצדקן מקצועי, הרי שהוא רדיפת צדק סלקטיבית. שנית, רק לפני שנים לא רבות חשף העיתונאי דני ישראל, אז בעיתון "גלובס", פרשה זהה לחלוטין: שופט מחוזי התארח בבית מלון יוקרתי באילת, הוא ומשפחתו ומשפחת בנו, רק משום שהוא שימש שם כחזן. השופט כבר לא מכהן, כך שאין שום צורך להזכיר נשכחות ולפגוע באיש. היועץ דאז לא עשה מזה עניין. אף אחד לא רץ לבג"ץ כדי לדרוש הדחה. זה לא בסדר, אבל לא כל מעידה מחייבת פטיש של חמישה קילו על הראש. אגב, מדובר בשופט ששמו הלך לפניו כשופט מצוין. שלישית, רק השבוע התבשרנו ששופטים רשאים להתארח בכל כנס שאליו הם מוזמנים להרצות. גם הח"מ הוזמן להרצות, למשל, בכנס לשכת עורכי הדין. ובדיוק כמו שופטים שהשתתפו כמרצים, גם הח"מ זכה לטיסה ולאירוח על חשבון הלשכה. נכון, יש מי שיטען שזה לא אותו דבר, אבל ההבדל הוא אולי כמותי ולא איכותי. ורביעית, היועץ הנוכחי פתח את כהונתו עם פרסום הדוח שניקה את ראש הממשלה דאז אריאל שרון. זה היה דוח אמיץ, יסודי ורציני. כאשר טענו נגדו שהניקוי המשפטי אינו כולל גינוי מוסרי, הבהיר מזוז באומץ שהתפקיד שלו מצוי בתחום המשפט ולא בתחום המוסר. והנה, אותו מזוז הופך פתאום את עורו. הרי גם אצל שרון אין רבב פלילי, אבל יש אינספור סימני שאלה מוסריים. בדיוק כמו אצל מצגר. אבל מעשה פלאים, דינו של מצגר שונה מדינו של שרון. כך שיש לי רק קריאה אחת לרב מצגר: אל תתפטר. אל תשתף פעולה עם אלה שרומסים בראש חוצות זכויות חוקתיות, שהרדיפה שלהם היא סלקטיבית, ועוד עושים את זה, צבועים שכמותם, בשם שלטון החוק.