Eighty Years Since תרפט

גלגולו של טענה: 80 שנה למאורעות תרפ"ט

ארז תדמור

בבוקר יום שבת, ה-24 לאוגוסט 1929, פרצו עשרות ערבים חמושים בסכינים ובגרזנים לביתו של הרוקח גרשון בן ציון בבית הדסה בחברון. העובדה שמזה שנים העניק בן ציון טיפול ותרופות חינם אין כסף למאות ערבים לא עמדה לזכותו.

בן ציון נרצח לאחר שהפורעים עקרו את עיניו ועינוהו קשות. בהמשך עינו ורצחו את בתו וקטעו את ידי אשתו שנפצעה אנושות ונפטרה בבית החולים בירושלים. באותן שעות נראו מראות דומים בכל רחבי חברון. אלפי פורעים פשטו על בתי היהודים וביצעו מסע רצח, אונס וטבח שאין שני לאכזריותו. באותו יום נטבחו בחברון 59 יהודים ושמונה נוספים מתו מפצעיהם בימים הבאים. השוטרים הבריטים חזו בנעשה באין מפריע ולא נקפו אצבע. מאות יהודי חברון, קהילה יהודית בת מאות שנים, פונו מהעיר והישוב היהודי העתיק ביותר בארץ ישראל נעקר.

בשאר רחבי הארץ נרשמו בימים הבאים מראות דומים באכזריותם, גם אם לא בהיקף הנרצחים. בירושלים נרצחו 19 יהודים ובצפת נרצחו 18. בחיפה הצליחו כוחות ההגנה לעצור את הפורעים והפרעות נסתיימו עם שבעה נרצחים. גם בתל-אביב הצליחו כוחות ההגנה לעצור את הפורעים וניסיון הטבח נסתיים בשלושה נרצחים. במוצא רצחו הפורעים את ההורים למשפחת מקלף, שתי בנות ובן. 3 מילדי משפחת מקלף ניצלו מהטבח שהובל על ידי רועה שהועסק על ידי המשפחה. אחד מהם, מרדכי, הפך לימים לרמטכ"ל השלישי של צה"ל.

כשהסתיימו פרעות תרפ"ט נמנו 113 נרצחים ו-339 פצועים. בכל רחבי הארץ נרשמו מראות דומים: גופות מרוטשות, ילדים שנשרפו חיים, תינוקות שראשיהם הוטחו בקירות, נשים שנאנסו ובטנן בותרה ומאות קטועי גפיים ופצועים שעונו. את המראות הקשים ניתן למצוא באתרי האינטרנט להנצחת הנרצחים.

אם יש אירוע היסטורי יחיד שבכוחו להפריך לחלוטין ולהאיר באור המתאים את טענות העולם הערבי והשמאל האירופי, האמריקאי והישראלי לפיהן מקור הסכסוך הישראלי-ערבי הוא בכיבוש יהודה ושומרון במלחמת ששת הימים הרי זהו טבח תרפ"ט. יתרה מכך, מאורעות תרפ"ט מפריכים לחלוטין גם את חסידי הנכבה והתיאוריות הפוסט-ציוניות השונות הרואים במצב הפליטים הערבים של מלחמת השחרור את המקור לסכסוך המתמשך בינינו לבין הערבים. מיותר לציין כי טענות אלו הן מגוחכות בפני עצמן ועומדות בסתירה לכללי הלוגיקה ולחוקי הזמן המקובלים. שהרי כיצד ניתן לראות בתוצאות מלחמת השחרור את הסיבות לפריצתה?

תמיד ימצאו דרך להאשים את היהודים

67 היהודים שעונו, נרצחו ונאנסו לפני 80 שנים בדיוק בחברון לא היו מתנחלים, תואר גנאי שהומצא על מנת להבדיל את המתיישבים ביהודה ושומרון לאחר מלחמת ששת הימים מהמתיישבים של ראשית המפעל הציוני. הם אפילו לא היו מתיישבים שהגיעו לארץ כחלק ממושבות הברון. היהודים שנרצחו בחברון נמנו על הקהילה היהודית העתיקה ביותר בארץ ישראל. ישנן עדויות כי לאורך כל המאות התגוררו בעיר לפחות כעשרים משפחות יהודיות על אף המגבלות הקשות על התיישבות יהודים בעיר מצד שליטי הארץ המוסלמים. מרבית הנרצחים בחברון היו צאצאי הקהילה הספרדית שהתיישבה בעיר במאה ה-16 וצאצאי קהילת חב"ד האשכנזית שהתיישבה בחברון בראשית המאה ה-19.

על שלל הטענות ההזויות המאשימות תמיד את התנהגותם של היהודים בפרעות ובפוגרומים הניתכים על ראשם חשוב להוסיף את הטענה המקובלת כיום בחוגי האלון חילואים והאילן פפאים למיניהם לפיהן "גזל הקרקעות", "הנישול" ו"הקולוניאליזם הציוני" הם שגרמו לשנאת אוכלוסיית הילידים כלפי המהגרים היהודים.

אלא שיהודי חברון היו בדיוק ההיפך מהדימוי השקרי שצייר אלון חילו לאגרונום קלווריסקי. יהודי חברון חיו ונהגו בהתאם לחוקי ולמעמד הד'מים, בני החסות, באיסלאם. ביום שישי, יממה לפני הטבח, הגיעו כמה מאנשי ההגנה לחברון לבדוק כיצד ניתן להגן על היהודים בעיר לאור חומרת ההתרעות.

אנשי ההגנה התבקשו לעזוב על ידי ראשי קהילת חברון על מנת שלא להלהיט את הרוחות ונאמר להם כי קיבלו ערובות והבטחות לשלומם מהמוכתרים ומאנשי הדת המוסלמים. כמי שראו עצמם בני חסות האמינו פרנסי ורבני הקהילה להבטחות שקיבלו והיו בטוחים כי שגרת החיים השלווה של השנים שקדמו לטבח תמשך.

התוצאות היו הרות אסון. בכל רחבי הארץ נפגעו דווקא היהודים שראו עצמם כבני חסות ועל כן לא ראו טעם ואף חששו להחזיק בנשק או להתארגן להגנה עצמית. הקהילות שנפגעו, היהודים שנרצחו, היו הד'ימים, בני החסות, אלו שידעו ערבית ונתנו אמון בהבטחות. בפתח-תקווה שהראתה את כוחה כמה שנים לפני כן לא אירע ליהודים דבר. בתל אביב ובחיפה הדפו אנשי ההגנה את הפורעים ונרשמו הרוגים בודדים. במושבות מבודדות כגון חולדה, הר-טוב ובאר טוביה הצליחו אנשי ההגנה להדוף את המתקפות עד לפינוי מרבית המתיישבים בשלום. אלו שהיו חמושים והכירו בערך ההגנה העצמית לא נפגעו. אלו שהיו חסרי הגנה ותלויים בחסדי הבריטים נטבחו.

לפני מספר שנים התבטאה שרת החינוך לשעבר שולמית אלוני ואמרה כי מאורעות תרפ"ט פרצו בשל פרובוקציה שעשו פעילי בית''ר עת תקעו בשופר ברחבת הכותל בערב תשעה באב. את גלגולה המודרני של טענה זו אנו מכירים מההאשמות שהופנו כלפי אריאל שרון לפיהן עלייתו להר הבית באוקטובר 2000 היא הסיבה לפרוץ האינתיפאדה השנייה. ישנם כאלו שתמיד ימצאו כיצד להאשים את היהודים בתוקפנות המופנית כלפיהם, יש רק להבטיח שאנשים כאלו לא יגיעו שוב למעמד של שרי חינוך בישראל.

[Hat tip: Aviad Stollman]