On Forum Takanah:
נזכרתי בדברים שאמר מו"ר הגרי"ד הלוי זצ"ל, כשלמדנו מסכת תענית בחבורה קטנה בבוסטון (דברים שחזר עליהם לא פעם בשיעורים הציבוריים שלו במוצ"ש).
הגמרא (דף י' ע"ב) אומרת: 'אי זהו יחיד ואיזהו תלמיד? יחיד - כל שראוי למנותו פרנס על הצבור, תלמיד - כל ששואלין אותו דבר הלכה בתלמודו ואומר, ואפילו במסכת דכלה.' מתוך הנחה שהברייתא הוי מעין 'לא זו אף זו' (כמשמעות המקבילה בשבת, כפי שציינו בעה"ת כאן ד"ה איזהו) הרב הדגיש שכדי לשמש רב בישראל, לא מספיקה לו בקיאות בכל חדרי התורה (היינו הפירוש המרחיב ל'אפילו במסכת כלה' כפי שציין כבר הריטב"א, ד"ה ת"ר). דרושה לו מידה נוספת: גבורה. גבורה הופכת את הלמדן לרב, את התלמיד ליחיד.
כל מנהיג ראוי, כל מי שמתיימר לפסוק הלכה, חייב להיות מוכן לספוג ביקורת ואף שנאה מצד המתנגדים לו. כהוכחה, הזכיר הרב את סיפור הגיורת (כאן, בערך בדקה 40 ) שנאלצה להיפרד מארוסה לאחר שגילה שהוא כהן
כל מנהיג ראוי, כל מי שמתיימר לפסוק הלכה, חייב להיות מוכן לספוג ביקורת ואף שנאה מצד המתנגדים לו. כהוכחה, הזכיר הרב את סיפור הגיורת (כאן, בערך בדקה 40 ) שנאלצה להיפרד מארוסה לאחר שגילה שהוא כהן
On the Idolization of Rabbis:
When the Gerrer Rebbe, R. Avraham Mordekhai Alter, (the Imrei Emes), זצ"ל escaped from Nazi occupied Poland in 1940, he disguised. When he arrived in Bene Beraq, he met the former gabbai of his court. The gabbai had escaped alone from Poland, after losing his entire family.
Upon seeing the Rebbe, he castigated him for not only not urging his followers to escape Eastern Europe when it was still possible, but for reassuring them that all would be well.
The Rebbe just stood there, and started to cry. His reply was: זיי מיינען אז מיר זיינען געטער, אבער מיר זיינען נאר מענטשען (The think we're gods, but we're only human beings). [The story was told to my by a cousin of the gabbai.]
When the Gerrer Rebbe, R. Avraham Mordekhai Alter, (the Imrei Emes), זצ"ל escaped from Nazi occupied Poland in 1940, he disguised. When he arrived in Bene Beraq, he met the former gabbai of his court. The gabbai had escaped alone from Poland, after losing his entire family.
Upon seeing the Rebbe, he castigated him for not only not urging his followers to escape Eastern Europe when it was still possible, but for reassuring them that all would be well.
The Rebbe just stood there, and started to cry. His reply was: זיי מיינען אז מיר זיינען געטער, אבער מיר זיינען נאר מענטשען (The think we're gods, but we're only human beings). [The story was told to my by a cousin of the gabbai.]
hah. it's easy to blame the flock. but someone still ends up sitting at the head of the table (and usually doing quite well off of it)
ReplyDeleteThank you for this.
ReplyDeleteI really enjoyed meeting you last week.Shabbat Shalom~
The Gerer Rebbe never shaved off his beard. perhaps you mean the Belzer Rebbe?
ReplyDeleteNope. It was the Gerrer. The way the story was told to me, only the Gabbai recognized him. Either way, the point is the same.
ReplyDeletemy grandfather was a hard-core gerer chossid and constantly in the household of the rebbe in Warsaw. I was just at a wedding of gerer cousins last week and asked about this. The Gerer Rebbe never shaved off his beard.
ReplyDeleteIf anyone wants to trust a litvak student of a litvak, fine. But this story wasn't with the Gerer Rebbe.
I agree that the point is valid, nonetheless.
So the story with the Gerrer Rebbe is clearly not true. meila chassidim making up stories, but Litvaks do that too? ;)
ReplyDeleteThe source is emphatic about the identity. I've left the beard in tact.
ReplyDelete