'מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת.
מי שלא טרח בערב שבת, מהיכן יאכל שבת?'
(עבודה זרה דף ג ע"א).
בתקופה שלפני חגי
תשרי, כולם עסוקים בהכנות מהכנות שונות. משנים את הרגלי הקימה (לסליחות). קונים
בגדים חדשים ומאכלי החג. מזמינים ארבעה מינים בהקפדה מיוחדת על בליטות ותיומות
ובונים סוכות למהדרין. אולם, עם כל ההכנות החיוניות האלו עדין טמונה בהן סכנת
הכניסה לחגים במצב של חוסר מוכנות. אפילו על יהודי או יהודייה כזה, שומר תורה
ומצוות, מרחפת תמיהת חז"ל: 'מי שלא טרח בערב שבת, מהיכן יאכל שבת?'
האמנם?
בשיעוריו
ובדברי ההתעוררות שלו, הדגיש מו"ר מרן הגרי"ד הלוי סולובייצ'יק
זצ"ל שהתורה הקפידה להקדים תקופת הכנה לפני כל חג ומועד. 'שואלים ודורשין
בהלכות הפסח ל' יום' (פסחים דף ו ע"א).
ימי ספירת העומר הם הכנה
לחג השבועות ולמתן תורה. 'בין המצרים' שבין י"ז בתמוז לט' באב מרגילים את
האדם לאבל על חרבן הבית ע"י תהליך אבלות הפוך (מהנהגות י"ב חודש למנהגי שלושים
לאבלות שבעה ר"ל). חודש אלול נועד להכין את האדם מישראל להמלכת הקב"ה
בעולמו בראש השנה, למעמד הנורא והנשגב של יום הכיפורים ולשמחה של מצווה 'לפני ד'
בחג הסוכות. הכנות אלו, הוא קבע בנחרצות, הן חובה מוחלטת.[1]
כשהרב דיבר על הכנות, הוא לא התכוון רק לבישולים ולקניות.
הוא התכוון ל'עבודה שבלב' של האדם מישראל. לכל חג ומועד, וק"ו לחגי תשרי, יש
תכנים מיוחדים וחוויות מיוחדות. ההלכה דורשת לא רק את קיום מצוות החג. התורה דורשת
שהיהודי יצוק למצוות רגש והבנה, עבודת הלב ועבודת המוח. יותר מדי אנשים תועים אחרי
החיצוני שביהדות, אחרי הפורמלי והמכומת שבה, ומפספסים את העיקר: עבודת ה' והרגשת
קרבה אליו.
הדרך הטובה ביותר לקיים את מצוות ההכנה, כך לימדנו הרב
זצ"ל, היא ללמוד תוך גיוס הלב לתובנות השכל. לכן, בחודש שלפני הימים הנוראים
הוא הקפיד ללמד, גם בבוסטון וגם בישיבה, את פיוטי המחזור, על הסדר. יצירות אלו
אינן פשוטות בכלל. אולם, טמונים עולמות נשגבים של שאר רוח שיעשירו
את אמירתם בשעת מעשה.
ובעבור מי שקשה לו לימוד הפיוטים, הרי אפשר להתרכז בגופי התפילות במחזור, הכתובים
בעברית צחה. בצורה דומה, יש ללמוד את ספרי המוסר המסורתיים, או אפילו את דיני
החגים- בתנאי שיעמוד לא רק על הדין היבש אלא על בתוכן החי והפועם שיש בתוך אותו
דין ובלב כל סעיף ברמב"ם ובשלחן ערוך.
אולם,
מי שלא יקדיש את הזמן לכך ולא יכין את לבבו ומוחו לחגי תשרי; מי שינסה בשעת מעשה
לחטוף משהו מאיזה עלון פ"ש וסבור שכך יוכל להתפלל בכוונה ולעמוד לפני קונו
כמו שצריך, עליו יהיה אפשר לתהות: 'מי שלא טרח בערב שבת, מהיכן יאכל שבת?'
יה"ר
שנזכה לכתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומבורכת.
לעי"נ ידי"נ הרב דוד יעקב הלוי אפלבאום הי"ד ביום השנה ה-9 להירצחו
[1] יש
להעיר שה"ה לגבי ערב שבת וערב יו"ט, וק"ו ערב יו"כ. הרב האמין
שאלה מהווים מרכיב מובנה עקרוני של החגים עצמם. מן המיותר לומר, שבפועל, ערבי חג
קיימים רק בארץ ישראל.
I don't have it with my, but you were no doubt subliminally thinking of the Rav's big footnote in "Al Hateshuva" where he compares modern "sabbath observers" with those for whom Friday was itself a special day of preparation. Isn't this the same idea?
ReplyDelete