Friday, August 30, 2019

לפשר מנהג באמירת קידוש בליל שבת

 

כמו רבים מבני ליטא, מנהגי לבצע את אמירת הקידוש בליל שבת בשני שלבים. את פרשת ויכולו (החל מ'וירא א' את כל אשר עשה וגו') אני אומר בעמידה. את הברכות (בורא פה"ג ו'מקדש השבת') אני אומר בישיבה. שנים רבות חשבתי שהסיבה שנוהגים לעמוד היא בגלל ש'המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף במעשה בראשית' (שכל טוב (בובר) שמות פרשת בשלח פרק טז). ז"א, אמירת ויכולו היא עדות על כך שהקב"ה ברא את העולם ועדות חייבים למסור בעמידה. מצד שני, את הברכות אומרים בישיבה בגלל שקידוש חייבים לומר במקום סעודה, ולסעודה יושבים ('קביעות סעודה' כדעת הרמ"א, שו"ע רעא, י).
בימים האחרונים, יצא לי להאזין לשיעור שהעביר כב' מו"ר רש"י הגרי"ד הלוי זצ"ל בשנת תשל"ח לזכר אביו, הגר"מ זצ"ל; שיעור שהתעסק בהגדרת קידוש. הרב חידש שיש שני מקורות לקדושת השבת. מחד, את השבת קידש בורא העולם דמדומי יום הששי הראשון והיא מתקדשת מעצמה כל שבוע. כשאנו אומרים פרשת ויכולו, אנו מוסרים עדות לעובדה זו ומודים לו ית' עליה. אולם, בניגוד למה שרבים סבורים, יש גם מצווה המוטלת על כל כנסת ישראל לקדש את השבת, להוסיף בה ממד נוסף של קדושה ממש כמו שמקדשים את ראש חודש ואת המועדים. בלי תוספת הקדושה הזאת, קדושת השבת לוקה בחסר (וכן, היתה דעתו של הרמב"ן).  
לפי זה, לענ"ד, יש להבין את מנהג ישראל לשבת לאמירת הברכות. קידוש החודש והמועדים הוא מעשה בית דין, ומעשה בית דין מתבצע בישיבה. אמנם, אין היושבים סביב השלחן מרכיבים בית דין. אולם, עצם הישיבה מבטאת את תפקיד ברכת הקידוש: הוספת קדושה לשבת מפאת היהודי האוהב וכמה לה.
היהודי, קבע הרב זצ"ל באין-ספור הזדמנויות, נמשך לקדושה, מהופנט ע"י הקדושה, ומתאווה תאווה גדולה להוסיף קדושה בעולם. הפרשה דוחקת בנו לבחור בחיים, חיי תורה וקדושה בכל אפשרות ובכל מקרה. יה"ר שבין עומדים ובין יושבים נזכה לכך בפרוס עלינו ימי הרחמים והסליחות.

No comments: