Monday, April 16, 2007

Where Was God?

Sivan Rahav Meir, in an emotional and thought-provoking column, concludes:

ערב חג הפסח 1944 הבינו היהודים במחנה ברגן בלזן שהרעב והמחסור לא מותירים להם ברירה אחרת, ועליהם לאכול חמץ. רבנים במחנה כתבו עבורם אז את התפילה הבאה, והורו לציבור לומר אותה – בכוונה – לפני אכילת חמץ בפסח:
'אבינו שבשמיים, הנה גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ולחוג את חג הפסח באכילת מצה ובשמירת איסור חמץ, אך השעבוד מעכב אותנו. על כן תפילתנו לך שתחיינו ותקיימנו ותגאלנו במהרה לשמור חוקייך ולעשות רצונך ולעובדך בלבב שלם, אמן'...לכן, לדעתי, צריך לנקד את המשפט המפורסם אחרת. לא צריך לשאול איפה אלוקים היה בשואה, אלא – איפה אלוקים היה? בשואה".

2 comments:

Anonymous said...

books by yaffa eliach (hasidic tales of the holocaust), eliezer berkovits (with god in hell) and others (as well as teshuvot like those in mi-ma'amakim) long ago answered the challenge of "where was god" in this manner.

those who oppose yom hashoah as a secular holiday could very easily infuse the day with a religious character by specfically recalling the spiritual dedication of those who lived in that terrible time.

see the end of http://agmk.blogspot.com/2007/04/yom-hashoah-primer.html

what is this טקס יום השואה האלטרנטיבי at which she delivered this essay as an address?

kol tuv,
ari kinsberg
agmk.blogspot.com

andy said...

Where is G-D anytime there is a suffering child? I don't see why the Holocaust poses more of a problem for believers than my question.